כתבו עלינו בעיתון

 
 
אכול ושתה

כפר שמריהו הוא חידה בעיני. מדובר באחד היישובים הכי עשירים בארץ, שנטוע בליבו של האזור הקולינרי המוביל בישראל. ממערב לו נמצאת הרצליה פיתוח, מעצמת קולינריה. ממזרח לו כפר סבא שהולכת ומסתמנת כמקום קולינרי מעניין, וגם ברמת השרון ובהוד השרון צצו בשנים האחרונות כמה מוסדות קולינריים ראויים.
איך תסבירו אם כן שליישוב היוקרתי, שתושביו נמנים עם עשירי הארץ, אין כבר שנים מסעדה אחת ראויה לשמה? הסברים (לי לפחות) אין, אבל חדשות יש. בשקט בשקט, בשולי המרכז המסחרי של הכפר, מסתתרת לה נורמה. קפה מסעדה נורמה.
יובהר מיד: נורמה עדיין לא פותרת את המחסור במסעדות מפוארות בכפר שמריהו. היא לא מפוארת ולא מתיימרת להיות כזו. הנוסחה של נורמה היא תפריט של קפה מסעדה, בתוספת המון אווירה והרגשה של בית.
אחרי שהתיישבנו בחצר המקסימה של נורמה, שקשה להאמין שהיא רחוקה רק מטרים אחדים מצומת כפר שמריהו הסואן, נפנינו לבדוק את התפריט וגילינו משהו מעניין. מדובר במסעדה לא כשרה שלא מגישה פירות ים ובשר חזיר ונמנעת מערבוב בשר וחלב. "מה הסיפור שלכם?" מיהרנו לשאול, והתשובה לא איחרה להגיע. מתברר שהבעלים של נורמה הן גילה לוי ובתה רעות, שמגיעות מושב גיתית. אל תטרחו לחפש במפה, כי לא תמצאו. מדובר באחד מהחורים הנידחים ביותר בארץ, שנמצא אי שם בבקעה.
חוץ מהשתיים ראוי להזכיר גם את אופיר, חברה לחיים של רעות, שגדל בבית דתי. כך יצא שכאשר נפתחה המסעדה, החליטו השותפים ללכת על מסעדה לא כשרה עם אופי כשר. זאת אומרת שהמסעדה פתוחה בשישבת, מגישה גם בשר וגם חלב אבל לא מערבבת ביניהם בתוך המנות ונמנעת מלהגיש פירות ים וחזיר. אני חייב להודות שבאופן אישי היה לי קצת חבל לקבל את הפירה שלי בלי חמאה, אבל קשה שלא להעריך את הנסיון לגשר על הפערים.
אכלנו שתי מנות ראשונות. מזטים עם לחמניות הבית (22 שקל), שהיו מצוינים, וחציל בטחינה עם סלסה (28 שקל), שהיה סטנדרטי אמנם, אבל טעים ביותר. במנה העיקרית הגיעה ההפתעה לטובה. נורמה בסך הכל ממוצבת בתור קפה מסעדה, ובתור שכזאת ניתן לצפות לאוכל ביתי, טעים, איכותי ופשוט. התברר שנורמה עומדת בכל הסטנדרטים האלה ואף עולה עליהם. לצערנו נגמר הקבב ולכן הזמנו את השניצל הביתי (42 שקל). מדובר, חד משמעית, באחד השניצלים הטובים שאכלנו בשרון. כזה שנותן פייט אכזרי לשניצלים של רוקוס, סבסטיאן, מטרו ואסף ארטיזנל.
בנורמה בחרו להגיש אותו בתור ארבעה נתחי פילה ולא בתור נתח אחד ענק, החלטה נבונה לטעמי. השניצל לווה בתפוחי אדמה אפויים שהיו טובים, אבל לא הגיעו לרמתו של השניצל. בצוותא עם השניצל הוזמנה מנת ספגטי אליו אוליו (38 שקל). השף של נורמה החליט לשדרג את האליו אוליו המוכר (שהוא בפשטות שמן זית, צ'ילי ושום) והוסיף לו פטריות, בצל סגול ועלי בייבי. בתוספת גבינת פרמזן שפוזרה בנדיבות למעלה, הפכה המנה למעולה. מדויקת, טעימה, ספגטי אל דנטה בדיוק כמו שצריך, והכל עטוף בשמן אבל לא טובע בו. הוכחה שאפשר לשדרג בלי לקלקל עם הרבה טעם טוב וכבוד לחומרי הגלם.
שני הקינוחים, עוגת שוקולד קולה (הקולה לא מורגשת, לא להיבהל) ופאי שוקולד אוכמניות, היו טובים אבללא הפילו אותנו מהכסא. הקינוחים נעשים במקום ומשתנים כמעט בכל יום, מה שאומר שעניין הקינוחים צריך להיבחן בכל יום מחדש.
בשורה התחתונה גילינו מקום חדש. בנורמה אין נסיון לקפוץ מעל הפופיק, אין יומרה להתחכמות מיותרת, ולעומת זאת יש הקפדה על איכות חומרי גלם גבוהה ועל תמחור הוגן. כשמוסיפים לזה את המקום שמעוצב הכי ביתי שאפשר, מגיעים לנוסחה מנצחת שמתאימה למי שרוצה לאכול טוב בלי להשאיר את הארנק ביציאה. על כל הארוחה, בתוספת שתיה קלה ואספרסו, שילמנו 210 שקל. סכום הוגן שמשלים חבילה יפה וראויה שכדאי לכם להתחשב בה בפעם הבאה שאתם הולכים לאכול.



יעוז סבר
זמן השרון, 06/09/2015